קטעים של יובל

הדרך עוד רבה

אנוכי במנהרה אפלה, נבלע בעלטה האינסופית.
אינני רואה דבר והנשימה איננה מספקת את רעבוני העז לאוויר.
אולם דרכי לא אבדה- בליבי מצפן, שמראה את הדרך.
קר, כל כך קר. הכנתי עצמי מראש למסע והצטיידתי בשכבות רבות ומבודדות- כובדן מורגש.
כבר מעל לשנה שאני במנהרה, רוקע במקום ובקושי מתקדם- היא מתחילה להיראות לי נוחה ומוכרת, והנה המצפן קפא.
בספק מזל, בספק אשליה מצאתי מדורה קטנה- ניחמה אותי בין להבותיה. החלטתי להישאר לצידה, סוף סוף מצאה אותי התקווה.
לא הספיקו לעבור להם חודשיים והמדורה כבתה, באותה הקלות שבה הופיעה-
נטשה אותי תקוותי האחרונה. עם היעלמותה הפציע משנתו המצפן היקר, והבטיח לי דבר אחד-
אם אשאיר את כבודתי מאחור, אגיע אל יעדי הנכסף בקרוב.
והנה אני, משיל מעצמי שכבה אחר שכבה, פוסע בכפור אל עברה של הבטחה עמומה.
יש בליבי מצפן והוא יודע את הכיוון, אבל אורכה של הדרך נסתר מכל.

2017-08-17T00:07:27+00:00
שינוי גודל גופנים
ניגודיות